מטבח ים-תיכוני מעל מילאנו

פאולו, עבור כל מעצב, ההתמודדות עם בניין שתוכנן על ידי Gio Ponti היא אחריות עצומה. מה היה החזון שלך לגבי האדריכלות של פונטי לפני העבודה הזו, ומה הניע אותך לרכוש את הבית הספציפי הזה?

כיום אנו רוכבים על גל מיינסטרימי בכל הנוגע ל-Gio Ponti, אך מעבר לטרנדים, הגישה שלו לאדריכלות, לעיצוב ולעיצוב פנים הותירה חותם בל יימחה בדרכו של כל מעצב. אלה עקבות שחקרתי כדי לעקוב אחריהן ולהביא קוהרנטיות לפרויקט השיקום שלי עבור הבית הזה. החזון שלי עוצב דרך מסלול אקדמי ומקצועי מסוים: לאחר שסיימתי את לימודיי בפוליטכניקו, השלמתי תואר שני בארצות הברית שהתמקד בלימוד מעמיק של האדריכלות המגורים של מיס ואן דר רוהה. הכשרה זו הקנתה לי גישה קפדנית ואנליטית לאדריכלות המאסטר של שנות ה-50. לפונטי היה הכשרון הגדול להיות דמות אקלקטית וממולחת, המסוגלת לתאם את כל הסצנה המילאנזית ולהגות את המגורים המודרניים. עם זאת, כאשר החלטתי לרכוש את החלל הזה בויה דֶזָה, עשיתי זאת מתוך כוונה להתמודד לא עם מיתוס בלתי ניתן למגע, אלא עם יצירת אדריכלות ממשית, תוך ניתוח פרטיה הספציפיים ביחס לפרויקט שלי.

ההיסטוריה של הדירה בקומה השביעית ברחוב ויה דצה היא ייחודית למדי. כשנכנסת בפעם הראשונה, איזה סוג של מצב מצאת? האם זה באמת היה "פונטיאן"בית?

לא, זה בכלל לא היה כך מבחינת הפריסה הפנימית שלו. כדי להבין את המצב, עלינו לקחת צעד אחורה: ג'ו פונטי תכנן את בניין ויה דצה בשנת 1957, וכפי שהיה מקובל באותה תקופה, הדירות נמכרו על הנייר. הקומה השביעית (הפנטהאוז) והקומה השמינית (הסופר-פנטהאוז, שבה התגורר פונטי ולבסוף נפטר בשנת 1979) חלקו תכניות קומה תאומות, שתוכננו במקור כחללים פתוחים גדולים וגמישים.

עם זאת, הקונים המקוריים של הקומה השביעית היו זוג אדריכלים עם שלוש בנות. מכיוון שלא חלקו את רעיון החלל הפתוח הפונטי, הם החליטו להפוך לחלוטין את הפריסה כדי להתאים אותה לצרכים של משפחה גדולה ושל סטודיו מקצועי פנימי. הם יצרו חלוקה מסורתית עם מסדרון וחדרים סגורים. החלל שפונטי תכנן במקור כמטבח, הפונה אל המרפסת, הוסב לארכיון נייר. כשנכנסתי לתפקיד, הבית נותר קפוא בדיוק באותו השינוי משנת 1957. מה שנשאר מ־ "פונטי"היו רק האלמנטים המבניים החיצוניים והמפרטים המקוריים של הבונה.

אז ההתערבות שלך לא הייתה שימור מסורתי ושמרני, אלא שחזור של כוונת עיצוב שמעולם לא מומשה. כיצד פעלת כדי להחזיר את נשמת הבניין אל פני השטח?

בדיוק. זו לא הייתה שחזור חומרי, משום שהפנים של פונטי "חומר"מעולם לא היה קיים שם בפועל. במקום זאת, היה זה השיקום של רעיון של חיים. הסתמכנו על תכנית הקומה המקורית שפונטי השתמש בה כדי למכור את היחידות, והחלטנו לעקוף את השינויים משנת 1957 כדי להשיב על כנה את ההיגיון המרחבי המקורי.

מצד שני, ביצענו שיקום פילולוגי ומלא של כל החומה ההיקפית הפונה אל ויה דזה. שם, שחזרנו את הצבעים המקוריים באמצעות גירוד דרך שכבות צבע שונות, התאמת האביזרים לתקופה, הידיות ופרטי הריהוט המשולבים המקוריים, כגון המפורסם "חלון מאובזר"מצויד בתאורת ניאון ובתריסים ונציאניים פנימיים, יחד עם מערכת התריסים הגליליים החיצוניים.

ליבת הפרויקט הייתה התחברות מחדש לאופטימיות של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה פונטי הגה את "כת הים התיכון." בכתביו על Via Dezza, הוא תיאר את הבניין כווילון של בתים גנואזיים הפונים אל הים, ודמיין שמשם הנוף יכול, באופן אידיאלי, להימתח עד לגנואה. הוא עיצב חללים המוצפים באור בריא, מטאפיזי — ניגוד יוצא דופן למילאנו האפורה והתעשייתית של שנות ה-50 וה-60. כל מי שנכנס היום לבית הזה מתרשם מיד מהבהירות המדהימה הזו.

בואו נדבר באופן ספציפי על חלל המטבח. כיצד הרעיון של "מטבח ים-תיכוני"לתרגם לדירה מילאנזית, ואיך הצלחתם ליישב בין פריסה משנות ה-50 לבין צרכים טכנולוגיים עכשוויים?

המטבח הים-תיכוני מושרש בחיבור חזותי ופיזי אל החוץ. על ידי החזרת המטבח למיקומו המקורי, שיפרנו את החלון הצרפתי המוביל ישירות אל המרפסת. כך הופך המטבח למסנן זורם בין אזור האוכל הפנימי לבין חלל האוכל החיצוני—תפיסה האופיינית לבתים ים-תיכוניים, שבהם אזור הבישול נפתח אל המטע או הגינה.

האתגר העיקרי היה ממדי: באותה תקופה, המטבח נתפס רק כחדר שירות, מחובר לחדר זעיר של עוזרת הבית ומצויד בכניסת שירות עצמאית שנייה. לא היה לנו מקום להרחיב את הקירות מבלי לפגוע בסימטריה של החלונות המקוריים. כדי לייעל את החלל, סגרנו את כניסת השירות השנייה, וכך יצרנו קיר רציף.

עבור אסתטיקה וטכנולוגיה, הסתמכנו על מכשירי V-ZUG משולבים במלואם. מאחר שמדובר בחלל קטן, המטרה הייתה לצמצם עומס חזותי כדי לשמר את הקווים הנקיים של העיצוב ואת הזרימה של האור. בחרנו בגישה מונוליתית: כאשר המטבח אינו בשימוש, הוא נתפס פשוט כבלוק מינימליסטי מפלדה בגימור סאטן בשילוב עם עמודים בגוון שנהב מצופה לכה, המשמשים למעשה כחיפוי עץ מלא לכל הגובה (boiserie). כדי לשמור על אסתטיקה עקבית, בחרתי ב-CombairSteamer של V-ZUG בגימור Platinum. המקרר, המזווה ואזור האחסון מוסתרים לחלוטין מאחורי הלוחות האלה.

האם קיימים פתרונות ייעודיים הקשורים לארגונומיה או לניצול מחדש של מאפייני הפנים, שסייעו להתמודד עם המרחב המצומצם ולשמור על רציפות חזותית?

מנקודת מבט ארגונומית, בהתחשב במרווח התנועה הרדוד, נמנענו מדלתות ציר קלאסיות עם פתיחה של 90°, שהיו חוסמות את המעבר. במקום זאת, עיצבנו מגירות נשלפות גדולות ובגובה מלא: הפאנל הקדמי נמשך בקו ישר לכיוון המשתמש, ומביא עמו את הסלים הפנימיים והמגירות הנשלפות. הטבח/ית צריך/ה רק לעשות צעד קטן לאחור כדי לגשת בקלות לכל תכולת המכשיר. בנוסף, כדי למקסם את שטח האחסון, דחפנו את יחידות הקיר עד התקרה.

אלמנט חיוני נוסף שהחלטנו לשמור הוא החלון הפנימי שמחבר מבחינה חזותית בין המטבח לסלון. במהלך הסקרים שלנו, גילינו שכבר היה קיים באותו קיר ווק מקורי קבוע מזכוכית. ממחקרה של פרופסור סימונה פייריני מהפוליטכניקו די מילאנו — מחברת מחקר מונומנטלי על חללי פנים מילאנזיים שפורסם על ידי Hoepli — ברור כי החלון הפנימי הוא אחד מן הנושאים הקומפוזיציוניים הגדולים של פונטי. הוא משמש לטשטוש גבולות ולאפשר מראה חזותי חיובי "ערבוב בין-תחומי"בין החדרים: מי שעובד במטבח יכול להביט אל תוך הסלון, ולהפך, וכך מתעצמת תחושת המרחב והאור באמצעות משחקים מתמשכים של שדה ושדה נגדי.